פסק-דין בתיק ת"ק 14283-09-12

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.3.12 ברחובות.

2. לטענת התובע, בהודעתו לחברת הביטוח, רכב הנתבעים עקף רכב שנסע לפניו ופגע ברכב התובע.

3. לטענת הנתבע 1, נסע באיטיות בכביש והתובע שביקש לפנות ימינה פגע ברכבו וגרם לו נזקים.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע 1, הנהג, שלושה מעדיו והנתבע 1, שנהג ברכב.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה פנה ימינה בצומת אשר בה נתונה לו זכות קדימה והבחין בנתבע 1 בנסיעה מהירה עובר לנתיב הנגדי, לנתיב נסיעתו של התובע, וזאת על מנת לעקוף רכב אחר ואז ארעה הפגיעה בין החלק הקדמי של רכב התובעים לכנף שמאל של רכב הנתבעים. יש לציין כי עפ"י ההמחשה שבוצעה ע"י התובע בבית המשפט, הנתבע כבר עמד לסיים את העקיפה בעת התאונה.

שני עדים מטעם התובע העידו כי הנתבע בניסיון לעקוף רכב אחר עבר לנתיב נסיעתם בשעה שהתובע פנה לצומת וכך ארעה התאונה, כאשר הם ממחישים שהנתבע כבר עמד לסיים את ביצוע העקיפה. עד נוסף מטעם התובע כי הנתבע סטה לנתיב נסיעתם אך לא ידע לציין מה היתה הסיבה לכך. שלושת העדים הכחישו קיומה של שלולית שגרמה לתובע לסטות לנתיב נסיעת הנתבע וכן הכחישו כי התאונה ארעה בנתיב נסיעתו של הנתבע.

6. הנתבע 1 ציין כי מדובר בכביש חד סטרי, אשר הופך לדו סטרי כאשר מגיעה תנועה משמאל. הנתבע טען כי עמד לפנות ימינה והתובע שביקש לחלוף על פניו על מנת להיכנס לכביש עפר פגע בו באמצע הצומת. יש לציין כי הנתבע המחיש פגיעה בצד שמאל שלו בצד הימני של רכב התובעים. הנתבע טען כי תמונה שצולמה על ידו באור יום מעידה כי התאונה ארעה בנתיב נסיעתו, שכן הזכוכיות שנפגעו בתאונה נראות פזורות בצומת במרכזה ובצד ימין.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתם של התובעים וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי.

בנוסף, עדות התובע נתמכת בעדותם של שלושה עדים, כאשר השונות בין גרסאותיהם אשר אינה מהותית מסירה את החשד לתיאום בגרסאות.

שלישית, גרסת הנתבע לאופן קרות התאונה אינה עומדת בקנה אחד עם מיקום הנזקים, שכן במידה והתאונה היתה מתרחשת באופן בו תיאר, הנזקים לרכב התובע היו בפינה הימנית ולא בפגוש קדמי.

לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים לפיה מיקום הזכוכיות על הכביש מעיד על המקום בו אירעה התאונה וזאת בהעדר דוח חוקר המעיד על כך והשעות שחלפו מעת התאונה ועד מועד הצילום. בנוסף, גם לגישת התובע ועדיו, התאונה ארעה כאשר הנתבע כבר עמד לסיים את העקיפה.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע ביצע עקיפה של רכב אחר, היה עליו לבצע העקיפה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל בסמוך לצומת אשר אליו פונים רכבים מצד ימין. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע שפנה ימינה בצומת, גם אם קיימת לו זכות קדימה, היה עליו לנסוע בזהירות ולהבחין ברכב הנתבע מבצע את העקיפה, לנהוג בזהירות, לעצור ולתת לנתבע להשלימה בבטחה. בפרט, כאשר התאונה ארעה כאשר הנתבע כבר עמד לסיים את העקיפה. לפיכך, היה על התובע להבחין בנתבע ולמנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 20% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב בשכ"ט השמאי שנתבע ולהפחיתו וזאת בהתאם לפסיקה ומהטעם שהוא מופרז ולהעמידו על סך של 1,000 ש"ח בלבד.

10. סוף דבר -

התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 21,217ש"ח (המהווים 80%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 5.9.12 ועד למועד התשלום בפועל.